לומדת מניסיון כל הזמן

הסיפור האישי שלי בלידת בני אהובי האמצעי . על תהומות, דיכאון , ריפוי והתמרה

לא לכל הריון יש סוף שמח, יש לעיתים תינוקות שעברו דרכנו ולא התגשמו לחיים, אבדן הריון הוא גם אובדן של חלום. סיפור מהקליניקה

איזו לידה מושלמת, הם אמרו אבל בפנים בפנים, איפה שלא רואים; הייתי באימה איומה, כמו התקף חרדה מתמשך הרגשתי לבד כמו שלא הרגשתי מעולם. על זכרונות עמוקים שיושבים בשושלת הנשית שלך ומתגלים ברגעי הלידה ולאחריה

רישומי המלחמה שלי על הוויה אימהית וזוגית

מלווה את אחותי בלידה שלישית בבית, בבוקר יום השבת מרגישה את אלוהים נכנס לחדר דרך צמרמורות על זרועותיי, רגע לפני שהראש יוצא. היישר לזרועותיה ולליבה הפועם בחום

איפה השער ? שער הסיום? שער הלידה והחיים? ומה קורה בכל הדרך לשם

מופעי הנפש והגוף שמתגלמים יחד בלידה, עדות אוהבת מחדר הלידה ועל תמיכה בשערי החיים

נוכחות בכל רגע בלידה כמשאב עוצמתי להתמודדות

חותם הרחם שנפתח לאט יש שזה מתארך ולוקח זמן מחכים ביחד לבכיה שתפתח נשימת חיים גדולה

תנועת נפש משתקפת דרך תנועת הגוף במיים הגדולים של הים

על הבחירה להיפרד מתינוקות שברחם. אלה שיישארו תמיד התינוקת שבלב. אלה שעברו ברחם והשאירו שם חותם. על המקום שזה מבקש. הדמעות. והצורך גם שם. לא להישאר לבד.

אני ואחיותי חולקות את אותה שושלת, בכל אחת היא נרשמת אחרת. כשאני מלווה את אחיותי בלידות שלהן, אני מזמינה את הסבתות שלנו להגיע. על לידה מתוך מציאות מאתגרת, ועל קצב הלידה המושפע מכך