עיבוד חווית לידה ופגיעות מיניות
רסיסי נפש שמתנפצים בלידה על עיבוד חווית לידה ופגיעה מינית.
אם היית רואה סרט של הלידה שלי היית רואה את התמונה המושלמת,
היא פותחת את הפגישה; אני במים , נושמת, נוהמת , נעה , יולדת את התינוק שלי לידיים שלי.
אני בחדר לידה , הלידה מתרחשת מהר , לידה ראשונה, אף אחד לא מאמין לי שככה התקדם בקצב מסחרר. החברות ששומעות את סיפור הלידה שלי נפעמות:
איזו לידה מושלמת! אבל בפנים בפנים, איפה שלא רואים; הייתי באימה איומה, כמו התקף חרדה מתמשך הרגשתי לבד כמו שלא הרגשתי מעולם.
אף אחד לא יכול להציל אותי מזה, אני מבועתת מפחד, אני לא זוכרת, יש לי אזורים שלמים שנמחקו ורק אחרים מספרים לי מה היה שם.
אני מרגישה כלואה בתוך הגוף הזה שנשטף בגלים מטביעים וכשנולד לי הילד והניחו אותו עליי לא רציתי בכלל.
כמו חיה פצועה שנוהמת לשקט, לשהות, ללקק את הפצעים שלה ושכולם יניחו לה עכשיו.
ובכלל, לקח לי זמן לאהוב אותו היא אומרת לי , מבעד לאשמה גדולה ודמעות ששוטפות לה את הפנים.
נשים באות לעיבוד חווית לידה לעיתים סמוך למועד הלידה שהיתה לעיתים רגע לפני הלידה הבאה (מציינת פה שגם הפלות מגיעות ומבקשות מקום והכרה ועיבוד חוויה )
רגע לפני מעבר הדירה שלנו, הגיעו לפתחי סיפורי לידה בסמיכות מצמררת בכולם מוטיב חוזר (אני מספרת שברי סיפורים, ומערבבת ביניהם, ומשנה פרטים כדי לשמור על פרטיות הנשים היפות שמגיעות אליי)
תניחי ייצוג לפער, אני מבקשת ממנה בואי נראה מה קורה כשהוא מקבל הכרה
מי האבא והאמא של הפער הזה? מאיפה הוא בא? למי הוא שייך ?היא נעמדת על הבד שבחרה אני מרגישה בור שחור ששואב אותי, היא אומרת
בעדינות אנחנו בודקות ביחד עם האינפורמציה שעולה דרך הגוף האם אפשר להיות בקשר עם הבור השחור הזה ? את מי היא זקוקה לידה כדי לפגוש במה שיעלה משם ?
כל דפוסי ההגנה מקבלים הכרה ומקום כל האנשים, האיכויות , נקודות האור מגיעות לעזרתה מונחות בשדה העבודה כייצוגים.
לא מעט פעמים במרכז הבור תשב ילדה קטנה, או נערה שנפגעה מינית (בסיפור הזה אבקש להתייחס לנקודה זו דווקא על אף שסיפורים רבים ושונים אני גם פוגשת)
כשתינוק עובר בשער החיים דרכך דרך אברי גופך האינטימיים המתרחבים ומשנים צורה תאים נזכרים גם אם שכחת כל חייך, גם אמהותייך שכחו, כאבים מודחקים ועמוקים מתעוררים דרך הגוף
ילדה הופכת אישה הופכת לאמא שתפקידה לגונן על הילד שלה
ואיך תגן עליו בעולם המופרע הזה ? כשעליה אף אחד לא שמר? ילדה פנימית מתעוררת מבוהלת בלידת ילד.
הפיצול.
איזו טראומה יושבת שם אצלך או אצל השושלת הנשית שלך ?שנשאת בתוכך בלי מילים בידיעת כאב של נשים מנוצלות שעוברת מדור לדור ~ מרחם לרחם. איזו מהן גרמה לחלקים של הנפש שלך להתפצל ולמה דווקא אצלך? ייצוג ועוד ייצוג אנחנו פורמות ביחד כאב עתיק
חושפות בעדינות פגיעות גדולה, עוברות דרך סיפור הלידה שבא להעיר אותך לריפוי.
מאירות בעזרת אלומת אור קטנה עלטה כבדה
כאן , ידעתי להגיד שזה לא מתאים לי כאן , המיילדת הסתכלה לי בעיניים אני זוכרת את הצבע הירוק של העיניים שלה (אולי אלה היו פנסים של אור ? ידיים שהושטו אליך מתוך לב שראה אותך. גם אם רק לרגע ?)
כאן , האיש שלי נתן לי יד ולחץ את ידי כמו מרגיש את כאבי מהלכות בין השברים , היד הגסה של המערכת שמתקשה לראות פרטים , הפערים הזוגיים, הפחדים, חוסר נגישות הידע, חוסר ההבנה, החלומות שהתנפצו.
וכאן ידעתי איזו ידיעה שהבהבה לי מרחוק. אנחנו מצליחות להאיר יחד על עוד נקודה של אור ובריקוד שאין בו זמן אנחנו רוקדות מן האז ואל ההיום הלוך ושוב תופרות מחדש חלקים של נפש.
מכירות בכל חלקי הכאב, מעניקות לו את כל מה שהיה זקוק לקבל ולא קיבל
מחזירות אותו למקורו מכוונות מחדש את גלגלי השיניים של נשות המשפחה.
מבקשות תמיכה, מרווחות דחיסות רגשית, מפנימות פנימה בחזרה מחודשת חמלה ,הכרה, אהבה , שלום
אצטרך לעבור דרך כל הזכרונות הכואבים? היא שואלת בעיניים דומעות
מותר לבכות פה , מותר למרר את כל מה שצף ועולה מותר לשחרר את כל שהתעורר כמו צונאמי אדיר מימידים ברגע שהתינוק הזה יצא ממך.
את לא חייבת , אני עונה לה. הגוף שלך יאותת מה יותר מידי תמיד נקשיב , תמיד תוכלי לבחור נכבד ונוקיר את מנגנוני ההגנה שבאו לשמור עליך. לא נמהר להסיר אותם נמלא ביטחון ואמון ואהבה והם ינשרו בזמנם.
כמה אומץ לעבור בשערי הלידה כדי להיוולד מחדש
תודה על הזכות השמיימית להושיט יד , וללוות גם את הנפש המחלימה
