הים הופך לי את הבטן, גם החיים לפעמים
הים הופך לי את הבטן גם החיים לפעמים
אני לא יודעת אם הסחרחורת הקלה מגיעה מהתנועה הלא מסודרת של גלי הים או שהיא תוצר לוואי של אי הנוחות שאני מצוייה בה
אל תילחמי בים אני שומעת ממעמקיי קול
לא נלחמים באיתני הטבע
תתאימי אותך אליו
כל פעם שאני מרימה ראש גבוה מידי הבחילה עולה והסחרוחורת מתגברת
כמה זמן לסיום? לרגעים הייאוש מזדחל לתוכי
כמה זמן זה עוד ייקח? אולי אצא?
אני נמצאת באזור עם הרבה סלעים. לא יהיה נכון לצאת כאן
תנועה ועוד תנועה
סוכת המציל נראת מהמים, זה עושה משהו , לראות את היעד
מנווטת לפי כפות הרגליים של מי שלפניי, סומכת, נותנת לי להיות מובלת
החברים לצידי
בסוף זה יעבור בסוף זה יעבור
בים, יש רגעים חזקים שאני פוגשת בפחדים העמוקים שלי, בבהלה שנתפסת בי לפעמים.
כמו מראה ענקית שדרכה אני משתקפת בכוחי, בחוזקותיי, במי שלצידי ואיך שזה משפיע עליי,
בלמידה האינסופית , דרך ידע, דרך חוויות גוף ומפגשים עם הלב והחוויה העמוקה.
כששבתי לאיזון יצאתי מחוייכת ומסופקת,
מהבוקר הגדוש שהתחיל מוקדם מאוד בריצה במצוקים שמעל לים, ונפרסו לעיניי תמונות נוף מרשימות של הים במלוא הדרו ורוחבו.
ובשחייה הזאת, שחלקים ממנה היו מאתגרים.
עוד צעד בדרך
