עכשיו, להתייאש!

להאמין בעיניים עצומות לרווחה, שהתשובות מתגלות מתוך המציאות.

הלידה האחרונה לשנה זו חותמת בתוכה צרור משאלות לב, נראה שבמציאות עצמה מקופלות ברכות החג לשנה החדשה 

"עכשיו תתייאשי" הכרזתי בקול לאוזניהם בעודנו מקפלים את חפצינו מפנים את הלילה הזה שהתחיל בגלים צפופים וחזקים והתרגשות כזאת גדולה ומתכוננים -מנפחים בריכה, הנרות דולקים הרמקול משמיע מוזיקה שמחה שהם אוהבים. מסיבת החיים מוכנה 

ועכשיו? עם האור שהתחיל לעלות, הגלים מתחילים להתרחק, להיטשטש.

מה קורה כאן? עכשיו להתייאש; מהצפייה ללדת, מהרצון שזה כבר יקרה, מהאחיזה בכל 

תתקלחי ותלכי לישון "אני מפסיקה לתזמן!" היא מכריזה "אני לא אקרא לכם יותר" היא מוסיפה ונכנסת לישון. עייפה מלילה ארוך.

כל אחד חוזר לחייו, במעבר המשונה הזה לצפיפות בכביש. בלב אני אומרת לנהגים שמצפצפים לי, אתם יודעים איפה הייתי הלילה? אני באה מארץ שאין בה שעה. 

היום ממשיך עם כל עומסיו; חוגי ילדים, הסעות, גיסי הנשמה בא לקדם לי פה את חלום הקדרות , ובונה לי פה בחצר עד מאוחר בלילה "בית" לתנור.

ואני אפילו מספיקה להעלות עוד קצת תמונות של כלים. בצהריים, אני בודקת מה שלומם, הם בסדר זה עוד לא פה. משהו בבטן אומר לי שאצא שוב הלילה.

בסופו של יום ארוך אני נכנסת למיטה, מניחה את הראש על הכרית והטלפון מצלצל.

הפעם זה הוא שמדבר איתי, אני מבינה שזה מתקדם. מתארגנת ויוצאת אליהם.

בדרך אני מתרגלת שמיטה, לשמוט כל ידיעה. מה שיהיה יהיה, החיים יגלו את עצמם במציאות. 

אני פה עבורם, נכנסת בשקט לבית הנעים מבולבלת  לרגע. זו אותה תפאורה שהיתה פה בלילה הקודם. רואה אותה, אני מיד מבינה שהיא בלידה פעילה. 

והוא, הוא הדוגמא המדמיעה והעמוקה לשותפות

לבן זוג שהלידה הזאת היא גם שלו, לאורך שעות ארוכות הוא לוחש לה את המילים הנכונות מעסה ללא לאות, לפעמים הוא נותן לי להחליף אותו. הוא יודע לכוון אותה פנימה לתוך עצמה. מחזיק לה בועה בטוחה של אהבה ומגע וזרם מים ועיסויים ומים לשתות. 

הוא מחכה כבר להפוך לאב והוא תומך בדרך הארוכה ללא לאות.

והיא צוללת לאט לאט יותר ויותר עמוק דרך גלים יותר ויותר גבוהים נושמת , מתנוענעת , מרפה , מפחדת, סומכת, ומאמינה בכוחה ללדת. 

לרגעים אני רואה אותה, ונרעדת, כמו גם הרחם שלי נזכרת בקפיצה אל הלא נודע. 

באתגר הלא פשוט הזה, להתמסר לדרך שאין לדעת מראש את אורכה ועוצמתה. תמהיל של פחד והתרגשות זורמים בכלי הדם, היא בבית שלה, נעה כמו שהגוף שלה רוצה. 

מתי יגיע שלב הלחיצות? היא שואלת כשהראש שלה מונח על דופן הבריכה, בין הגלים.

כשתרגישי את זה בא אהובה, אני אומרת לה בשקט, מקלפת לידה תפוז, ומתיזה ריחות של הדרים 

נותנת לה מעט לטעום ופתאום היא מרגישה שמשהו פוקע, המים יורדים לתוך המים ומביאים איתם תחושת לחץ.

קשה להלביש את הרגעים האלה במילים, הרופא הקשוב נתן לה לעבור את הגלים בלי להפריע.

מידי פעם התקרב בשקט והצמיד את הדופלר לבטנה ככה שמענו כולנו את הלמות ליבו.

כששמע את קולה משתנה ,הוא התקרב לקבל את התינוק, לא הרבה אחרי ,בשינוי של כמה תנוחות שעזרו לראש לצאת 

הוא הגיע 

8:10 בבוקר ; השעה אותה בחר לתת את הופעת חייו המרשימה בסלון ביתם, לתוך המים העוטפים שבכוחם לרכך את המעבר האדיר הזה לעולם כשברקע מתגנן השיר ; Here comes the sun ישר לזרועותיהם האוהבות המתרגשות של אבא ואמא שזכו זה עתה בתואר.

ברגעים שהשמים נושקים לאדמה אני נותנת לדמעות לזלוג לי על הפנים ולהיות בהודיה ובהתשאות ובפליאה והקלה גם.

זמן בונדינג והנקה, שלייה יפה ושלמה , יש קצת תפרים שהיא עוברת בגבורה 

מקלחת נעימה וארוחת בוקר בזמן שצוות הלידה (שהוא אנחנו) ;  מקפלים את הבריכה ומארגנים את הבית למציאות חדשה. 

תודה שזכיתי לחלוק איתכם את המסע הזה, שתתברכו בהמשכו בכל הטוב

תודה אבנר על עבודת צוות נעימה כשטובת היולדת ובן זוגה והתינוק  לנגד עיננו תודה 

לאדל האחות המתוקה שהגיעה להיות בלידה וצילמה ותמכה בכל שהיה צריך 

תודה על הרשות לספר מזווית מבטי 

שתבוא כזאת שנה של ביטחון עמוק ופנימי ביכולת שלנו לחיות שיהיה לנו ובנו בית של קרקע יציבה ורגועה מלווה בתנועת גוף קשובה בקול ששר את החיים האלה ובלב פועם ללא מורא