כל אחת בתורה מגדילה את התנועה של האחרת
הצ'יפ הזה שהעברנו מאחת לשנייה , בסיום כל מקצה.
דמיינתי אותו כמו כדור של כח ואהבה שאנחנו מוסרות אחת לשנייה. כל אחת בתורה, מגדילה את התנועה של האחרת לסך מצטבר של קילומטרים משותפים שהולכים וגדלים לאורך הדרך.
"אין דבר שאנחנו לא יכולות לעשות, עם שלוש נשימות עמוקות" ליהי אומרת לי בזינוק למים , חיבוק והיא הולכת להתארגן לחלק שלה. היא הבאה בתור.
תזכרי שאת לא לבד הדר אמרה לי כשחששתי מהעמוק החשוך ששוחים אליו , מחבקת אותי ואת ההתרגשות שלי בלילה לפני.
אני יודעת שהיא תהיה שם על אחת הסירות ואני אזהה אותה לפי התלתלים.
תיכנסי תיכנסי לשרוול אומרת לי שגית שמתרגשת כאילו שהיא מוזנקת עכשיו , הכל מרגיש כלכך ביחד.
יש לה עוד כמה שעות לחכות עד שתתחיל לרוץ, תקבל אחרונה את האות להתחיל ותצא לדרך כשהשמש כבר תהיה תלוייה במרכז שמיים.
שתיים שלוש צפירת הזינוק והחלק שלי מתחיל. ברגע שהראש שלי במים , אני בבית. הכל שקט .
להקת דגים יפה מקבלת את פניי, בעומק הכהה אני מתרגשת ורואה את המדוזות הסגולות זוהרות .
אני בעונג של שחייה. בגילוי מפעים אני מזהה תנועה חדשה, אני לא שוחה רק בשבילי.
אני שוחה למען כל מי שהקדשתי לו את תנועת הנפש והגוף של הבוקר הזה, ואני שוחה בשביל חברות שלי. זה אוסף את שרירי הליבה שלי ומבריג אותי קדימה במים.
בעוצמה נוכחת ונושמת.אני מרגישה בתוכי את האחווה הנשית החזקה. קולות עידוד מזהים אותי רצה לליהי, אני כלכך מתרגשת.
מוסרת לה את הצ'יפ ואומרת לה, היה לי מעולה , אני נותנת לך, תגלגלי את זה הלאה.
היא יוצאת לרכיבה ונעלמת לי מהעיניים. מיילדת דולה וכלכלנית יצאו לדרך שהתגלגלה במשך כמה שעות. בתוכן כל אחת עברה את שלה, בתוכן אנחנו עברנו ביחד. שלשת נשים במקצה חצי איש ברזל. עבור שתיים מאיתנו זו הפעם הראשונה. עבור אחת זו הפעם השנייה. בחילוף הבא ליהי יורדת מהאופניים בחיוך רחב ואומרת לי שהיה לה מעולה. בדיוק כמו שראיתי אותה בעיני רוחי לאורך הדרך.
שגית יוצאת לדרך ומתחילה לגלגל רגליים בירידה המאתגרת לאילת.
בסוף בסוף אנחנו חוברות אליה לסיום משותף מרגש מאוד. וקצת אחר כך מגלות שהגענו במקום הראשון בקטגוריית הגיל שלנו.
כל אחד ואחת ממאות המשתתפים יצק משמעות לאתגר שלו, אפשר היה להרגיש את זה ברוח שנשבה, על החולצות המודפסות, בשלטים, בעיניים.איזו זכות מפעימה לקחת חלק בחג הישראמן , לפגוש כלכך הרבה א.נשים יקרים ויקרות לליבי בכל פינה בעיר איזה עם ישראל אנחנו , מתמירים את כל מה שאיבדנו , ואת מי שאנחנו מתגעגעים אליו, לתנועת חיים אדירה.
אבינתן אור , אתה בליבי בכל יום. אני מחכה לך שתחזור. היית בראש ובלב שלי כשנכנסתי למים.
רגע לפני המשחה שמעתי את השיר החדש שהוציא לזכרו של גלעד ניצן , בדמעות כתבתי ליהודית, אמא שלו האהובה על ליבי כלכך,אני מקדישה את התחרות לזכרו, ולכבודכם שנשארתם לשאת געגוע ופורצים נתיבי חיים חדשים של אהבה לגלעד לבוא לידי ביטוי.
כשסיימתי את המשחה, ראיתי אותו פתאום על מדבקה שצופה אל הים.
ככה אנחנו. תודה שאפשר
